מודל הנבחרת

הנבחרת היא קבוצה (של מורים, של מנהלים, של תלמידים…)  בעלת מטרה משותפת. למען השגת מטרה זו , כמו במשחק כדורגל, מקבל כל אחד תפקיד המתאים לכישוריו, מנצל את חוזקותיו, ונותן ביטוי ליצירתו. ראיית והעצמת היחיד היא תנאי הכרחי להצלחת הנבחרת, והיחיד מצדו, מחויב לרוח הקבוצה ולהגשמת מטרותיה.

וכמו במשחק כדורגל ובספורט בכלל, נוצרת אנרגיה מרוכזת, משמעותית, ועוצמתית, שביכולתה להגשים כמעט כל משימה.

לנבחרת שני כללים:

כולם לומדים, כולם מלמדים – הנבחרת פועלת כרשת (ולא כפירמידה), כלומר כל אחד תורם ממומחיותו ומכישוריו, ונתרם על ידי אחרים. בנבחרת קיימת הכרה בשונות ובייחודיות של כל אחת ואחד. ומכאן, שכאשר ה'יחיד' מועצם ומחוזק, ה'יחד' יוצא נשכר.

מטרה משותפת נמדדת ושקופה – לנבחרת מטרה משותפת שכל המשתתפים מחויבים להשגתה. אין ביניהם תחרות אלא שיתוף פעולה ועזרה הדדית. כל נבחרת בונה כלי מדידה שמאפשרים לה להיות במגע שוטף עם תוצאות פעולותיה. התוצאות (הממוצע הקבוצתי, לא תוצאות הפרטים) מוצגות בשקיפות לכל חברי הנבחרת ומהוות כר לשיח מתמשך בין חברי הנבחרת במטרה לחפש ולפתח דרכים לקידום ההצלחה הקבוצתית.

אדום צהוב ירוק – כדי לדייק ולשכלל את מודל ה"לומד מלמד", משתמשים מאמני הנבחרת בכרטיסיות בשלושה צבעים. לאחר מידה ראשונית של החומר, מציב כל תלמיד כרטיס לידו. ירוק – אני שולט בחומר ויכול ללמד אחרים, צהוב – אני מבין אך עדיין זקוק ללמידה, אדום – אינני מבין, אני זקוק לעזרה. המטרה היא להגיע ל ספר מקסימלי של כרטיסים ירוקים בסוף השיעור.

לנבחרת שעובדת היטב ישנם כמה סימני היכר:

  • קשרים משמעותיים בין חברי הקבוצה
  • שיתופי פעולה
  • משמעות ואחריות משותפת
  • ובעיקר, הנאה, חדוות עשייה

לתפישת ערי חינוך, גרעין הנבחרת מקפל בתוכו את כל התורה כולה: לראות את היחיד וליצור ביחד – ראיית האדם היחיד, ייחודיותו וחיוניותו לסביבתו.  ובמקביל, יצירת רשת שיתופי פעולה המקדמים ומעצימים את היחיד ואת הקבוצה.

ויקי נבחרת

על תפקיד המורה

"ממורה משדר" ל-"מורה מרשת"

רוב הידע והתכנים זמינים כיום ברשת ולכן המורה כבר אינו אחראי על העברת תכנים לתלמידיו. מורה בכיתת נבחרת הוא בעצם מאמן. כמו מאמן נבחרת, הוא מתכלל את חלוקת התפקידים על פי חוזקות. לשם כך עליו להתמחות בליווי הילד למציאת "המקום הנכון" שלו. לאחר מכן, עליו לנהל את תהליך הפיכתם של כל הלומדים גם למלמדים וליצור בכיתה קהילה לומדת ומפתחת.

תפקיד התלמיד

כשאנו מדברים על הפיכת הכיתה לקהילת לומדים ומלמדים, הכוונה היא שלכל אחד יש תפקיד בקידום הקבוצה. הוא לא חייב להיות קשור באופן ישיר ללימוד תיאורטי. גם מי שאחראי למשל על ארגון קבוצות הווטסאפ או בניית מדד ההתקדמות השבועי, תורם מחוזקותיו והקבוצה נעזרת בו באופן לא פחות משמעותי ממי שמלמד מתמטיקה.

המורה והתלמידים בכיתת נבחרת

כמו בנבחרת ספורט, תפקיד המורה/מאמן שונה מתפקידי השחקנים. אמנם הוא כבר לא מהווה את מקור הידע, אלא רק עוזר לקבוצה להגיע אל מקורות הידע ולעבד אותם, אך עדיין באחריותו לארגן את הקבוצה, ללוות אותה, ולאזן בין "השחקנים". לתלמיד ברשת יש תפקיד משמעותי ביותר. מפני שהוא גם נותן וגם מקבל מכל הכיוונים ולא רק מלמעלה, תנועתו בחלל נתונה לאחריותו ובחירתו. מבחינה מסוימת עבודתו הרבה יותר קשה מאשר במבנה פירמידלי. לאחר מציאת והגדרת אזורי החוזק שלו עליו ליישם אותם בעזרת המורה, בצורת תפקידים בקבוצה. באופן זה כל תלמיד בא לידי ביטוי, מרגיש שייחודיותו נראית ובעלת משמעות, ובמקביל הקבוצה מרוויחה את יכולותיו ובעיקר את המוטיבציה שלו לעזור לקידומה.

מקורות תיאורטיים

יעקב הכט המדבר על שינוי הפרדיגמה מפירמידה לרשת, קן רובינסון הרואה במציאת המקום הנכון יסוד מהותי של תפישת הרשת, פיטר דיאמנדיס המנבא עולם של שפע בעקבות העבודה הרשתית, הפילוסוף גוטפריד לייבניץ המדבר על ``כוח חי`` (בניגוד לפעולה מכנית המאפיינת את הארגון הישן) ועוד רבים אחרים, מתייחסים לכוח הרשתיות ושיתופי הפעולה כמרכיבים חיוניים של העולם העתידי וכמובן של החינוך המכין אל העולם העתידי. מודל הנבחרת מהווה מענה ויישום בשטח של תפישת החינוך 2.0 (שמגיעה מהביטוי web2.0), תפישת הרשתיות המאפשרת לכל אחד לתרום על פי יכולותיו וייחודיותו תוך ראיית יכולותיו וייחודיותו של האחר.

————————