בזמן המהפכה/ יעקב הכט

בין פירות המהפכה החברתית כלכלית, צריכה להיכלל מהפכה חינוכית. כל תיקון משמעותי, כל שינוי בר קיימא, מוכרח להכות שורשים במערכת החינוך, שמהווה את עמוד השדרה הערכי-חברתי של החברה בה אנו חיים.
מהי אותה מהפכה חינוכית? מדוע לקרוא לה מהפכה ולא שינוי? ואילו צעדים יכולים להביא אותה?

מה בין מהפכה לשינוי –
"המבנה של מהפכות מדעיות" הוא ספר חשוב של תומאס קון (1962) המאפשר לנו להבין מהפכות במדע (ולהקיש מכך על החינוך). קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי המעבר בין פרדיגמה ישנה לחדשה.
לטענת קון בשלב הראשון ("המדע התקני") המדענים (ולענייננו אנשי החינוך) מנסים ללמוד, לחזק, לפתח ולשפר את הפרדיגמה הקיימת ע"י ידי הכנסת שינויים שזו מטרתם.
בשלב הבא, אחרי הופעתן של תוצאות לא צפויות השונות מתחזיות הפרדיגמה הקיימת, מתרחש "משבר" (בדומה למצבנו כיום). שלב המשבר מאופיין כשלב מעבר. לפי קון, בשלב זה המדענים המעוניינים לשמר את הקיים, אוספים נתונים חדשים באופן לא מאורגן. דרכי העבודה התקניות נפרצות ומופיעות ספקולציות פילוסופיות. למשבר יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על קהילת המדענים ובדרך כלל ישנו קושי עצום בוויתור על הפרדיגמה השלטת. המשבר עשוי להסתיים בהצלת הפרדיגמה, בהתעלמות מהבעיה (לפחות לזמן מה) או בקריסת הפרדיגמה והתרחשותה של מהפכה שמובילה להופעת פרדיגמה חדשה.
* (הדברים לעיל מבוססים על וויקיפדיה)

הזדמנות – תומכי הפרדיגמה החינוכית הישנה מתחילים להבין כיום שאין מדובר בתקלה טכנית. אנו נמצאים בזמן משבר וחיפוש דרך, וזה הזמן לפעולות שאינן אפשריות בזמנים רגילים.
אפשר לומר שכעת מגיעות לשיאן שלושים השנים האחרונות, שבמהלכן עסקו חוקרי חינוך מכל העולם בצורך הדחוף של מערכת החינוך לשינוי פרדיגמה. למעבר משיטה שנולדה בימי המהפכה התעשייתית ויצרה בתי ספר שמדמים את עבודת המפעל התעשייתי הישן, למערכת חינוך חדשה שחיה ומכוונת לשינויים שמביאה המאה העשרים ואחת – בתחומי המידע, הקיימות, החברה והכלכלה.

הסכנה של עוד מאותו הדבר –
הסכנה בתקופת משבר היא שלא נראה את ההזדמנות שהיא מביאה עמה. אנו עלולים להחמיץ אותה ולמחזר פתרונות ישנים שכבר נוסו ואשר חלקם לפחות הובילו למצב הקיים.
לדוגמא, הקצבת יותר כסף לחינוך הקיים או הרחבת החינוך הקיים לאוכלוסיות נוספות (הגיל הרך) ללא שינוי הפרדיגמה, יכולה להיות הרסנית ולהוביל להעצמת המצב הקיים.
אני מאמין שהמצב המשברי שאנו רואים כרגע בכל העולם, בו צעירים רבים לא מוצאים את עצמם חברתית וכלכלית, לא מבטאים את ייחודיותם ונשארים מאחור, אינו נובע מכישלון פרדיגמת החינוך הישנה – אלא מהצלחתה!
יש זמנים שבהם נכון לעשות שינוי, ויש זמנים שבהם שינוי אינו מספיק, בהם דרושה מהפכה. היום הוא זמן כזה – זמן המהפכה! הזמן לפרדיגמה חינוכית חדשה.
כיום מונחת לפתחנו הזדמנות לבצע מהלכים שרבים ציפו להם, מהלכים שבגלל סיבות בירוקרטיות שנבעו מהרצון לשמור על הפרדיגמה הישנה, נדחו!

מה כיוון המהפכה הנוכחית – מה היא הפרדיגמה החדשה?
הפרדיגמה הישנה היא פרדיגמת הפירמידה – פירמידה ארגונית שהתאימה מאוד לחיים בגל התעשייתי.
מרכיבי הפירמידה:
היררכיה ברורה – תפקידו של כל פרט במערכת, לבצע את מה שמורה לו מי שנמצא בשלב שמעליו.
האינטרס המרכזי של החיים בפירמידה, הוא לטפס לשלב גבוה יותר.
המידע זורם מלמעלה למטה ונמצא תמיד בשליטת אלה הנמצאים בשלבים היותר גבוהים.
חופש היצירה של הפרט במערכת מוגבל ביותר,
ובגדול, התפקיד עושה את האדם!

הפרדיגמה החדשה – פרדיגמת הרשת
בעידן של מהפכות חברתיות, כלכליות, ופוליטיות, שמונע ע"י רשתות חברתיות, הקו המחבר בין כולן הוא הרציונל של תנועה מפרדיגמת הפירמידה לפרדיגמת הרשת. בפרדיגמת הרשת כל אדם גם מקבל ידע וגם מוסר ידע (כל תלמיד הוא גם מורה וכל מורה הוא גם תלמיד – כל איש חינוך הוא גם מנהיג חינוכי וקובע מדיניות). המידע זורם מכל ולכל כיווני הרשת.

ברשת, האינטרס המרכזי של כל פרט הוא להביע את עצמו באמצעות יצירה והוא עושה זאת ע"י שיתוף פעולה עם חברים אחרים ברשת. בבסיס פרדיגמת הרשת עומדת התפיסה שכאשר אני גם מקבל וגם נותן, אני רואה בכל אחד ממרכיבי הקבוצה, הזדמנות, והקבוצה רואה בי מרכיב בעל ערך ייחודי.
ובגדול, האדם עושה את התפקיד או – כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

 

ההשלכות המרכזיות של שינוי הפרדיגמה בחינוך

במערכת החינוך של האתמול אנו פוגשים, אנשי מטה בודדים, מנהלים בודדים, מורים בודדים ותלמידים בודדים. בודדים בביצוע ההוראות שניתנות להם .
מערכות החינוך של המחר יהפכו למשחק קבוצתי. ננהל, נלמד ונלמד, נדון, נקבל ונבצע החלטות במשותף. עד היום, במערכות החינוך, ביצענו, לימדנו ולמדנו את מה שהורו לנו.
במערכות החינוך של העתיד, נבצע, נלמד, ונלמד, תחומים שאנו נהיה שותפים בקבלת ההחלטות לגביהם, תחומים שאנו מאמינים שיובילו "לתיקון עולם".

בחינוך של האתמול – חילקו דגים – "העבירו" ידע
בחינוך של היום מחלקים חכות – מלמדים את התלמידים ללמוד
בחינוך של המחר – נצא לדייג משותף – נלמד דרך עיסוק משותף (אנשי חינוך ותלמידים) "בתיקון עולם".

צעדים קטנים גדולים –
יש רשימה ארוכה של רעיונות למעבר מערכת החינוך מפרדיגמת הפירמידה לפרדיגמת הרשת.
בחרתי בהצעה אחת מתוך רבות, הצעה שנראית לי הכרחית לכל קידום עתידי של מערכת החינוך.
אחריה אפרט רשימה נוספת של שינויים חשובים, שינויים שיכולים להתממש רק לאחר יישום השלב הראשון, המעבר לעבודה ולמידה בשיתוף, המעבר לחיים ברשת. הערה נוספת, כל השינויים המוצעים בדף זה לא זקוקים לתופסת תקציבית למערכת החינוך.

הצעה להובלת שינוי הפרדיגמה
* לשם שינוי מעמד אנשי החינוך – יש להרחיב את השותפות, הסמכות והאחריות שלהם.
להלן הצעה לשבעה צעדים מעשיים שיביאו לבניית – מנהיגות רשתית :

1. המנהלים יהיו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות האסטרטגיות של מערכת החינוך. זאת על ידי חיבורם לרשתות דיונים שבהן תוכרע מדיניות כלל המערכת.
2. במקביל, יש לחבר את כל מורים המקצועיים לרשתות למידה שבהן יתקבלו ההחלטות לגבי הדיסציפלינה אותה הם מלמדים.
3. הרחבת סמכויות המנהלים לגבי ניהול בית ספרם (בחירת ופיטורי מורים, ניהול תקציב וכו) .
4. בחירת שליש מהמנהלים ללא תנאים מקדימים אלא ע"י מיון מקצועי מוקפד (כלומר, תתאפשר קבלת מנהלים שלא היו מורים לאחר שעברו את תהליך המיון הקפדני ונמצאו מתאימים)
5. לאפשר למנהל לבחור שליש ממוריו ללא תנאים מקדימים (כלומר מורים שיימצאו מתאימים גם ללא תעודת הוראה אך לאחר מיון מוקפד)
6. לאפשר למורה חופש פדגוגי בכיתתו בהיקף של מחצית חומר הלימוד.
7. לאחר חמש שנים של הוראה יהיה המורה זכאי לצאת ממערכת החינוך עם הטבות רבות בחברה הישראלית.
הנחת העבודה שלי היא שהגדלת חופש הפעולה של אנשי החינוך, תגרום לתנועה של "הטובים לחינוך", לתחרות של הטובים בחברה הישראלית להצטרף למערכת החינוך.

 

* שינויים חשובים – להלן, כאמור, רשימה של שישה שינויים נוספים שנראים לי חשובים אך יישומם מותנה בקבלת ההחלטות ברשת המנהיגות החינוכית שעליה אני מדבר בהצעה לעיל –
1. למידה מבוססת כוחות התלמיד – מערכת החינוך הישנה וויתרה על שני מנועי למידה.
עיקריים: הכישרון הטבעי של כל אדם (אזורי חוזק), והמוטיבציה המרכזית שלו (אזורי
צמיחה). במערכת החינוך של המחר, התלמיד הוא לא רק סביל, אלא אדם בעל כוחות
שמניע את המערכת. המטרה היא לעבור מכיתה של מורה מול ארבעים תלמידים,
לכיתה, או יותר נכון רשת חינוכית לומדת, של ארבעים ואחד מורים ותלמידים.

2. מצפן מערכתי – מבחינות הבגרות לעיסוק "בתיקון עולם"
כיום מבחני הבגרות מהווים את "המצפן של מערכת החינוך". ההכנה אליהם מעסיקה את התלמיד במשך רוב שנות לימודיו ומקרינה על כל הקורה במערכת החינוך.
אנו כחברה ישראלית צריכים לשאול מה סדר העדיפויות שלנו, וכיצד יביא התלמיד לידי ביטוי את ייחודיותו, כבוגר בחברה הישראלית.
להצעתי, לימודי הדיסציפלינות השונות יסתיימו בכיתה י (בכל מגזרי החינוך)
בכיתה י"א המוקד יהיה על לימוד החברה הישראלית (בסגנון המכינות הקדם צבאיות)
בכיתה י"ב כל התלמידים מכל המגזרים ייצאו לשנת שרות:
בסיום כיתה י"א כל קבוצת תלמידים תחליט מה "תיקון העולם" שהם מעוניינים להוביל בחברה הישראלית- במדע, בחברה, בכלכלה, בקיימות, בהתיישבות, בצמצום פערים וכו'.
בסיום שנת הי"ב התלמיד יגיש עבודת גמר סביב תכנית "תיקון עולם" בה השתתף.

3. שוויון הזדמנויות – חינוך חינם – שוברי חינוך דיפרנציאליים למשפחות.
יש לקדם חינוך חינם – בגיל הרך, בבתי הספר, וגם בחינוך המשלים מחוץ לבתי הספר.
זאת כדי לעודד שוויון הזדמנויות, בחברה שבה הפערים הכלכליים הולכים וגדלים. צריך
להפנות חלק מתקציב החינוך וקרנות המגזר השלישי, לשוברי חינוך משפחתיים (שאפשר
להשתמש בהם רק לצרכי חינוך) לפי רמת ההכנסה של המשפחה. תהליך זה גם יעודד את
ההורים להיות מעורבים ולהשפיע על בחירת דרכו החינוכית של ילדם (בגיל הרך, בחינוך
המשלים ובאקדמיה). זאת בניגוד למצב הנוכחי שבו, במקרים רבים, תקציבי התמיכה
בנזקקים כלל לא מגיעים ליעדם.

4. למידה המבוססת על כוחות הקהילה המקומית – למידה הלוקחת בחשבון את המשאבים והכוחות בקהילה המקומית, את ההיסטוריה המקומית, את מצב הקהילה בהווה ואת שיתוף הקהילה בתכנון וקידום העתיד. ראו המודלים המתפתחים של ערי חינוך – "כשהעיר כולה הופכת לבית ספר אחד גדול", כשהתלמידים מרגישים שייכות וגאווה על המקום בו הם חיים.

5. חינוך גבוה פתוח לכל – כל צעיר ישראלי יהיה זכאי לשנת לימודים ראשונה באקדמיה, והיא זו שתקבע את המשך דרכו האקדמית. ללא תלות במבחני בגרות ופסיכומטרי. כך ייווצר חופש פעולה לחינוך הציבורי ביסודי והעל יסודי, ובמקביל, חופש לאקדמיה בקביעת הקריטריונים להמשך לימודים אקדמיים.